גזר דין בתיק ת"פ 4142-09

הנאשם 1 ואחרים הודו והורשעו בכתב אישום מתוקן ממנו עולה כי ביום 4.4.09 הגיעה החבורה לפיצריה ברחוב פלורנטין תל אביב, בשעת בוקר מוקדמת, כשהם בגילופין.

בין הנאשם 1 לבין עובד בפיצריה התפתח דין ודברים בעקבותיו דרש המתלונן מהנאשם 1 לעזוב את המקום, ובתגובה לכך היכה הנאשם 1 את המתלונן בפניו באמצעות בובת גומי.

המתלונן דחף את הנאשם 1 מעליו בידיו ואז התנפל הנאשם 1 יחד עם הנאשמים 3 ו-4 על המתלונן, היכו אותו תוך שהנאשם 1 מאיים עליו בדקירתו.

הנאשם 1 מימש איומו ובאמצעות חפץ שהחזיק בידו גרם  למתלונן לחתך בעומק 1 ס"מ בירכו השמאלית.

כתוצאה מהתקיפה המשותפת סבל המתלונן גם מחבלה בגבו.

הנאשם 1 הורשע אפוא בתקיפה חבלנית בצוותא, בפציעה כשהעבריין מזוין ובאיומים, וצירף תיק נוסף בו הודה והורשע גם בהפרת הוראה חוקית.

תחילה כפרו כל הנאשמים, ובכללם הנאשם 1, באשמתם והחלו להישמע עדויות המתלונן וחברו, ואולם נוכח המצב הראייתי שנוצר בעקבות עדותו של ע"ת 2 הגיעו כאמור הצדדים להסדר טיעון בעקבותיו תוקן כתב האישום והנאשמים הורשע בו כאמור.

ראשון נגזר דינו של נאשם 2, אשר כתב האישום המתוקן ייחס לו סיוע בלבד, על דרך של נוכחות גרידא באירוע, ומכוח הסדר בין הצדדים הוסכם כי יושתו עליו מאסר בן חודשיים שירוצה בעבודות שרות, ואכן ביום 29.11.10 נגזר דינו של הנאשם 2 למאסר בן חודשיים בעבודות שרות, מאסר על תנאי וקנס בסך 1500 ש"ח, תוך ציון חומרת המעשה מחד, וחלקו המינורי ביותר של הנאשם 2 באירוע, וכן העובדה שעל אף העבר הפלילי המכביד שלו, שינה הנאשם 2 דרכו מקצה לקצה.

הטיעון לעונש בעניינם של שאר הנאשמים נדחה לצורך הוצאת תסקירי מבחן, תסקיר ראשון שהוגש בעניינו של נאשם 1 גילה כי לנאשם זה אין הרשעות קודמות, הוא צעיר בן 22, מקרה מוות קשה במשפחה שנים ספורות קודם לכן השפיע עליו באופן קשה אף שתיפקודו קודם לכך היה רצוף בעיות והוא קיבל פטור משירות צבאי על רקע של אי התאמה.

בפני שרות המבחן טען כי תקף את המתלונן באמצעות מפתח שהיה בידו נוכח תחושת השפלה שחש, הגנה עצמית ושכרות חד פעמית היות שהוא לא סובל מבעיית אלכוהול.

שרות המבחן התרשם כי בהתנהגותו של הנאשם 1 קיימים דפוסים עבריניים, הוא מעורב מגיל צעיר בחברה עבריינית ובפלילים, מנסה לצאת ממעגל חיים זה ולנהל אורח חיים נורמטיבי.

אי לכך המליץ שרות המבחן לדחות את הדיון בעניינו כדי לבחון שילובו בקבוצה טיפולית.

תסקיר משלים שהוגש בעניינו של הנאשם 1 מצא כי הנאשם החמיץ מספר רב של מפגשים בקבוצה הטיפולית, הוא אינו מביע רצינות ונכונות להשתלב בהליך הטיפולי ובסופו של יום העריך שרות המבחן כי הנאשם אינו מתאים להשתלב בטיפול, הוא סובל מחוסר נכונות וחוסר מוטיבציה והשרות נמנע מהמלצה טיפולית לגביו.

בטיעוניה לעונש הדגישה התביעה את חלקו הדומיננטי בארוע ואת התנהלותו הבעייתית מול שרות המבחן ועתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל בן 30 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

הסנגור ניסה כמיטב יכולתו ללמד זכות על הנאשם 1, ציין את חרטתו, את האירוע הטראומטי של אבדן אחיו ואת העובדה שהנאשם היה עצור בגין האירוע 50 ימים לאחריהם היה נתון במעצר בית מוחלט משך 14 חודשים.

הסנגור ביקש להעמיד את הארוע על מכונו, ואף מבלי שהפחית בחומרתו ביקש להציבו בפרופורציות הנכונות, העובדה שהנאשם 1 לא היה מצויין בסכין, החבלה שנגרמה לא היתה מהקשות בסוגה, וטרם התקיפה התפתחו חילופי דברים והחלה תגרה.

כאשר אני שוקל את הדברים אני רואה לנגד עיניי נאשם צעיר יחסית, ואף שהוא נטול הרשעות קודמות, אין מחלוקת, כך עולה הן מדבריו לפני שרות המבחן והן מהתרשמות קצין המבחן עצמו, כי הנאשם משולב מגיל צעיר יחסית בחברה שולית, בעקבותיה, בין היתר, קיבל פטור משרות צבאי, התנהגותו הינה בעלת דפוסים עבריניים, והוא נעדר נכונות ומוטיבציה להשתלב בטיפול שיסייע בעדו לצאת מהמעגל שהוא נמצא בתוכו שנים לא מעטות.

אף שהנאשם הצליח להימנע, כאמור, מהרשעה פלילית בעברו, הצירוף של גילו הצעיר ודפוסי ההתנהגות העבריינים שכבר הושרשו בו אינו מבשר טובות, ומחייב מתן משקל משמעותי לאלמנט ההרתעה האישית בשיקולי הענישה.

דברים אלה מצטרפים לנקודת המוצא הראשונית לבחינת העונש, היא העבירה שבוצעה. מדובר במעשה בריונות לכל דבר, קבוצת צעירים ש"סיימו את הלילה" בפיצריה, כשהם שתויים, והצירוף של כל דאלים גבר עם האלכוהול הביא אותם לתקיפה קבוצתית של עובד בפיצריה, ואת הנאשם 1 גם לדקירתו של אותו עובד באמצעות חפץ חד שהחזיק בידו.